#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלב. למסקנא חצר שיש בה כדי חלוקה מה דינה לפני ואחרי חלוקה ומדוע?<br>	"לדברי הכל לפני חלוקה אסורה, דכיון שחצר זו לחלוקה היא עומדת אי אפשר לומר שמתחילה קנאוה כולה כל אחד לתשמישו דשמא האחד יכוף את חבירו לחלוק הלכך אפי' לראב""י אסורין. כתב הרשב""א שגם לאחר חלוקה אסורין, דליכא למימר כיון שחלקו הוברר הדבר למפרע שהוא חלקו המגיעו משעה ראשונה דבדאורייתא אין ברירה. והרמב""ם כתב שלאחר חלוקה מותרים וביאר הר""ן טעמו דאע""ג דקי""ל דבדאורייתא אין ברירה אפ""ה אנן סהדי שע""מ כן נשתתפו שלא יוכל אחד מהם לאסרה על חבירו בענין שתהא נאסרת עליו לאחר חלוקה דא""ה אסר עליו נכסי עצמו ואינו בדין."	נדרים מו:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קלג. מודר הנאה מותר לרחוץ במרחץ של המדיר אם הושכר לאדם שנותן לו שכר קצוב לשנה, והרי אמרינן בערכין שהמדיר יכול לאוסרה על השוכר וכ""ש על אחרים? "	"כתב הר""ן שהתוס' תירצו דאין ה""נ שאם אסר אותו המרחץ בפירוש חל איסורו כיון שהגוף שלו, אבל הכא במודר הנאה מנכסיו סתם איירי ואין דעתו על מה שהשכיר.<br>ר""ת תירץ דבערכין מיירי בהקדש והקדש מפקיע מידי שעבוד, אבל הכא בקונם פרטי אלמוה רבנן שלא יפקיע.<br>אחרים תירצו שבערכין לא הקדים שכרו למשכיר ולפיכך חל ההקדש על הבית, אבל הכא כשהקדים שוכר שכרו למשכיר וכיון שהסתלק משכיר לגמרי אינו יכול לאסור.<br>עוד תירצו שבערכין מיירי במשכיר בית סתם ולכן יכול המשכיר להקדישו ולתת לשוכר בית אחר, אבל הכא דמיירי במרחץ זה אינו יכול להקדישו, ואע""ג דהקדש מפקיע מידי שעבוד ה""מ הקדש מזבח אבל הקדש בדק הבית לא. אמנם קשה ע""ז שקונמות כקדושת הגוף וא""כ מדוע שלא יפקיעו מידי שעבוד.<br>עוד תירצו דהכא לאו מושכרים כעין שכירות אחר דעלמא אלא שהקרקע של מחזיק לעולם ומורישו לבניו אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה לבעלים הראשונים, וכל כה""ג קנין הגוף מיקרי ולא שעבוד בלבד שיפקיענו קונם אבל בשכירות דעלמא יכול לאסור.<br>והר""ן תירץ שאין למשכיר כח לאסור אלא על השוכר או על כל אדם שהשוכר בכלל אבל לאסור את המרחץ על אחר אין לו כח, דכיון שנשאר שעבוד השוכר כשהמודר נהנה לא מן המדיר הוא נהנה אלא מן השוכר."	נדרים מו:		
